פסק-דין בתיק ת"א 33183-07-10

            כללי

1.         בפניי תביעה שבגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים להשיב לה סכומי שקים שנפרעו וכמו כן לאסור עליהם להפקיד שקים שנמשכו, ולהורות להם להחזירם לתובעת. לפי הנטען, התובעת הזמינה מהנתבעת עצים. עבור העצים מסרה לנתבעת, לפי הנטען, שישה עשר שקים, כל אחד ע"ס 6,240 ש"ח, ובסה"כ 99,840 ש"ח. לפי הנטען, הנתבעת לא סיפקה את הסחורה, ועל כן זכאית התובעת לקבל את השקים חזרה לידיה. חלק מהשקים כבר נפרעו, ועל כן נדרשת השבה. חלק מהשקים מצויים בהליך של ביצוע בהוצל"פ, ועל כן מתבקשים הנתבעים להימנע מלפעול לפרעונם, ולהחזירם לתובעת.

2.         הנתבעים הכחישו את העסקה הנטענת. לדבריהם "לא היתה כל התקשרות ו/או סיכום לאספקת עצים" (ס' 10 לכתב ההגנה). אמנם, הנתבעים הודו שקיבלו 16 שקים, הם השקים נשוא התובענה אשר נמשכו ע"י התובעת, ואולם לטענת הנתבעים - מדובר בשקים של התובעת שנמסרו לצד שלישי, והם הועברו לידיה לצורך פרעון החוב כלפי הנתבע 2. הנתבע 2 מצידו הפקיד את השקים בקופת הנתבעת 1, וזאת במסגרת "הלוואת בעלים".

3.         המחלוקת בהליך דנא היא עובדתית. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהיר הבעלים והמנהל, מר יניב טיזאבי, וכן מר מרדכי מנוצ'הרי. מטעם הנתבעים הצהיר הנתבע 2 וכן רו"ח ראובן מור. המצהירים נחקרו בפניי. לאחר תום שמיעת החקירות, ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה. להלן אדון בטענותיהם.

            דיון

4.         גרסת התובעת מפורטת בתצהירו של מר טיזאבי. לדבריו "בסוף שנת 2009 סוכם עם הנתבעים יספקו לתובעת 300 עצים שהוזמנו - פיקוס בנימינה בגובה 2 מ' עד 2.20 מ' ועוד 225 עצים מסוג סיזיניום בגובה 2 מ' עד 2.50 מ'. עבור העצים נמסרו לתובעת 16 שקים (כ"א ע"ס 6,240 ש"ח) סה"כ 99,840 ש"ח" (ס' 2.3 לתצהירו).

5.         הנתבע 2, בעלים ומנהל הנתבעת 1, הכחיש את גרסת התביעה. לדבריו, לא נכרתה כל עסקה כנטען. מר אהרוניאן הודה כי אמנם קיבל לידיו את השקים נשוא התובענה, ואולם הדבר נעשה כחלק מפרעון חוב. לדבריו, נתן לאחד בשם אדמון מנוצ'הרי (אדי) הלוואה בסך 100,000 ש"ח (ס' 14 לתצהירו). כבטחון להלוואה, קיבל שיק פתוח של אשתו, גב' סילביה מנוצ'הרי (נ/3). אדי הנ"ל לא החזיר את ההלוואה, ועל כן הנתבע מילא את סכום החוב בשיק הבטחון והגישו לפרעון (ס' 16 לתצהירו). לפי הנטען, החוב של אדי הנ"ל העיב מאד על היחסים בין הצדדים, ובנובמבר 2008 התקיימה פגישה בין הנתבע 2 לבין אחיו של אדי - מרדכי מנוצ'הרי (מוטי). לאחר חילופי דברים, הוחלט כי החוב יושב באמצעות העברת 16 השקים הנ"ל. הנתבע 2 הצהיר (ס' 21 לתצהירו):

"בפגישה זו מוטי נתן לי את השקים נשוא תיק זה כהחזר ההלוואה של אדי. אני כעסתי מאחר שהוא הבטיח לי לתת לי שיק אחד ובמקום זה נתן לי 16 שקים... מדובר היה בשקים של חברת "ואכלת ושבעת" לנתבעת 1. את הכספים הפקדתי בחשבון הנתבעת 1 מאחר שהייתי חייב לה כספים, הוצאתי קבלות על שמי כהחזר הלוואה".

6.         בחקירתו, חזר מר אהרוניאן על גרסתו. לדבריו "זה השקים שמוטי מנוצ'הרי הביא לי באותו זמן כדי לפרוע את החוב של אחיו, אדי מנוצ'הרי. אני הלוויתי לאדי מנוצ'הרי 100 אלף ש"ח. כולם ידעו את זה במשפחה והיה לי גם שיק בטחון ממנו חתום ע"י אשתו. דברתי איתו מספר פעמים ולא עזר. האבא הבטיח לי. השיק חזר שאין כיסוי... אחיו מרדכי מנוצ'הרי, מוטי, הוא אמר לי תן לי לגמור איתך קודם את החשבונות שלנו ואני אדאג לך גם לכסף של אחי" (פ' ע' 27 ש' 29-24). ובהמשך: "[זה] קיזוז חוב של אדי מנוצ'הרי. אדי עובד עם חברת "אכלת ושבעת", יש ביניהם התחשבנות פנימית, מוטי מנוצ'הרי (אחיו של אדי) הביא את השקים אליי, החזיר לי אותם בתמורה לחוב של אחיו" (פ' ע' 28 ש' 27-26). ועוד: "מוטי בא אליי עם השקים ואמרתי לו עוד פעם החזרת לי את השקים, אני מבקש שיק אחד על כל הסכום, אמרתי לי לא נורא, תעזור לי ותן לי לגמור את זה, עכשיו נגמור את החשבון שלי ושל אדי. אמרתי שקשה להוציא מהם כסף וקיבלתי את השקים תמורת חוב של אדי" (פ' ע' 29 ש' 15-13).

7.         מר מרדכי מנוצ'הרי, אשר לפי הנטען ע"י הנתבע מסר לנתבע את 16 השקים לטובת פרעון חוב של אחיו אדי - הכחיש את הנטען (ר' למשל את עדותו בפ' ע' 20 ש' 11-10). יחד עם זאת, הודה כי סייע לתובעת "בכל דבר" (ר' עדותו בפ' ע' 20 ש' 2). בחקירתו הוא אף הוסיף שעזר לתובעת באולם האירועים "בתור יועץ" (פ' ע' 23 ש' 22). לדברי מר טיזאבי, מר מנוצ'הרי הנ"ל עובד עבורו בחברה אחרת, שמנהלת חניונים (פ' ע' 7 ש' 22). בנסיבות אלה, הוכח קשר עסקי בין מרדכי מנוצ'הרי הנ"ל לבין התובעת.

8.         כעולה מהעיון בגרסאות הצדדים - מדובר בגרסאות עובדתיות סותרות. לטענת התובעת, בינה לבין הנתבעת נקשרה עסקה מסחרית, שהופרה. הנתבעת הכחישה כריתתה של עסקה, וטענה כי קיבלה את השקים נשוא הסכסוך כדין, מצד שלישי, ובתמורה להחזר חוב. לאחר ששמעתי את חקירות המצהירים ועיינתי במוצגים שהוגשו, אני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה. להלן אנמק מסקנה עובדתית זו.

9.         התובעת לא תמכה את טענתה בענין כריתתה של עסקה במסמך כלשהו. אף כי אין צורך בכתב על מנת לגבש עסקה כגון דא, הרי שמקובל בחיים המסחריים, לגבות הזמנה מן הסוג הנטען בטופס הזמנה או למצער בתרשומת כלשהי. טופס הזמנה הוא מקובל ושכיח, ולו כדי לתעד את פרטי העסקה הרבים. כך למשל, יש להידרש במקרה כגון דא לכמות העצים, טיבם, סוגם, המחיר של העצים, ומועדי אספקה. כל אלה - אך טבעי שירשמו בנייר כלשהו, ולו מהטעם שקשה לזכור את הפרטים. הדבר אף חשוב לצורך יצירת הוודאות המסחרית. ואילו במקרה דנא, התובעת לא הציגה כל אסמכתא לעסקה הנטענת: לא טופס הזמנה; לא תרשומת מזמן אמת; ואף לא ספחים של שקים אשר עליהם נהוג לרשום את מהות התשלום (ור' למשל עדותו של מר טיזאבי בענין ספחי השקים, פ' ע' 11 ש' 24-21).

10.        יושם אל לב, כי אין מדובר בעסקה ללא פרטים. לפי תצהירו של מר טיזאבי, הוזמנו שני סוגים של עצים: האחד - פיקוס בנימינה, והאחר - סיזיניום. מר טיזאבי אף פירט אודות גובה העצים: פיקוס בנימינה בגובה 2 מ' עד 2.20 מ' ואילו סיזיניום בגובה 2 מ' עד 2.50 מ'. מכל סוג הוזמנה כמות שונה: 300 עצי פיקוס בנימינה, ואילו מסוג סיזיניום הוזמנה לכאורה 225 עצים. היעלה על הדעת, כי נתונים אלה לא יפורטו בשום מסמך? זאת ועוד: מר טיזאבי לא ציין את תאריך ההזמנה. הוא טען כי העסקה נכרתה "בסוף שנת 2009". ומתי היה על הנתבעת לספק את העצים? סתם ולא פירש.

11.        בחקירתו סיפר מר טיזאבי כי היתה זו הפעם הראשונה שבו הזמינה התובעת עצים לאולם האירועים (עדותו בפ' ע' 16 ש' 3): "זה היה חידוש באולם". הדעת נותנת כי אם אמנם פעל לראשונה להזמין עצים - בכמות משמעותית של 525 יחידות - היה דורש לקבל הצעת מחיר בטרם שילם. ואולם, התובעת לא הגישה כל הצעת מחיר. גם לא ערכה כל בירור אצל ספקים מתחרים (ר' עדותו של מר טיזאבי, פ' ע' 16 ש' 5-4). התנהלות זו נוגדת את הלכות המסחר המקובלות.

12.        יושם אל לב, כי מר טיזאבי לא זכר בחקירתו מה מחירו של כל עץ (ר' עדותו בפ' ע' 16 ש'
7-6). למרות זאת, בתצהיר ידע לספר כי סכום העסקה הוא 99,840 ש"ח. וכיצד נעשה החישוב? מר טיזאבי טען: "ישבנו איתם ועשינו חשבון" (פ' ע' 16 ש' 11). החשבון לא הוגש. הפתק שעליו נערך החשבון, כביכול (ר' עדותו של מר טיזאבי, פ' ע' 16 ש' 13-12 וכן עדותו בפ' ע' 17 ש' 30 עד ע' 18 ש' 3) - לא הוגש. מדובר בראיה משמעותית. הימנעות התובעת מהגשתה נזקפת כנגדה. יושם אל לב, כי הטענה אודות ה"פתק" נטענה לראשונה במסגרת החקירה בבית המשפט (עדותו של מר טיזאבי, פ' ע' 18 ש' 12-3).

13.        מר טיזאבי טען, וחזר וטען: "סמכנו עליהם" (ר' עדותו בפ' ע' 12 ש' 7-6). בנסיבות הענין, תשובה זו אינה יכולה לספק. הטעם לכך נעוץ בזה שיסוד האמון אינו יכול להחליף את הצורך בפירוט תנאי העסקה בנתונים הנדרשים לעצם ביצועה. לא ניתן ליתן אמון בגרסה הנוגדת את ההתנהלות העסקית ההגיונית והשכיחה.

14.        מתברר כי סכום ה"עסקה" - 99,840 ש"ח - לא נגזר ממחירו של כל עץ כפול כמות העצים (והרי לא הוצג שום נתון אודות מחירי העצים). הסכום נגזר מסכומי שקים פתוחים, שהתובעת כבר משכה בעבר, ומסרה לצד שלישי כ"שיקים טובה". מר טיזאבי אישר כי התובעת משכה לא פחות מאשר מאה שקים, ע"ס 6,240 ש"ח כל שיק, וזאת לדבריו כ"שיקים טובה" (פ' ע' 8 ש' 9-6). סכומו של כל שיק מתוך 16 השקים נשוא ההליך דנא הוא 6,240 ש"ח (ר' למשל צילומי חלק מהשקים בנספח 9 לתיק מוצגי ההגנה) - בדיוק כפי השקים שמסרה התובעת כ"שקים טובים". מר טיזאבי העיד: "נתנו מזומן. הם ביקשו טובה, ביקשו שאתן להם שקים והם יפרעו את השקים ויביאו לי מזומן. סמכתי עליהם" (פ' ע' 8 ש' 26-25). מר טיזאבי הסביר כי הנמען של מאה השקים הנ"ל הוא הנתבע (פ' ע' 16 ש' 23): "הנתבע היה קרוב אליי וביקש אז הסכמתי ונתתי לו, מאה שקים של 6,240 ש"ח".

15.        מר טיזאבי הודה כי התובעת משכה את השקים נשוא הסכסוך במזומן ומסרה אותם, כביכול, כ"טובה". בהמשך עדותו טען כי 16 השקים נשוא התביעה התקבלו אצלו חזרה, במסגרת "החלפות שקים" (פ' ע' 16 ש' 19). לדבריו, לאחר תקופה קיבל חזרה חלק מהשקים, "משהו כמו 50 שקים", ושם אותם בכספת (פ' ע' 17 ש' 8-4). בהמשך לדבריו, מסר את השקים לנתבעת, במסגרת "עסקת העצים". יושם אל לב, כי מר טיזאבי נמנע מלספר בתצהירו דבר אודות גלגול השקים, בו הודה בחקירתו. הוא נמנע מלספר על "שקים טובה". הוא נמנע מלספר על "החלפות השקים". הוא נמנע מלספר על כך שנהג ליתן הלוואות (מר טיזאבי נשאל בחקירתו אם הוא נוהג להלוות כספים, והשיב: "לא לכל אחד..."; פ' ע' 16 ש' 23-22). הימנעות זו מהצגת התמונה הכוללת מלמדת כי יש לתובעת מה להסתיר. יושם אל לב, כי בחקירתו הודה מר טיזאבי, כי אין מדובר באירוע בודד של הענקת הלוואה או החלפת שקים; הוא אמר: "הרבה פעמים עשינו החלפות" (פ' ע' 17 ש' 10).